Fרימיום בקולנוע, Fרימיום באינטרנט

internet-piracy

יש לתעשיית הבידור בעיה עם טכנולוגיה – לאו דווקא בעיה רציונאלית. כשהווידיאו הביתי הפך להיות פופולארי – חברות הסרטים תבעו את היצרניות, מחשש שהסרטים והסדרות יוקלטו ללא תשלום. בית הדין העליון של ארצות הברית דחה את התביעה, וחברות הסרטים למדו לנצל את הווידיאו בתור דרך נוספת להכניס כסף. כשהגיע האינטרנט וה-P2P – שוב תעשיית הבידור נלחצה ותבעה. כיום רק בודדים מנסים לראות האם אפשר לנצל את האינטרנט ככלי עזר להכנסות. הבולט בהם באחרונה הוא HOME – הסרט הראשון שהופץ במקביל ביו-טיוב ובהפצה מסחרית באולמות הקולנוע.

HOME הוא סרט דוקומנטארי המתהדר בתצלומי אוויר מרשימים במיוחד ובעל אידיאולוגיה ירוקה. כיוון שמטרת הסרט היא לעודד את המודעות שלנו לנושא ולא להרוויח כסף – הוא שוחרר בחינם ביו-טיוב, ואפילו שודר בטלוויזיה בכמה מדינות, במקביל להקרנות המסחריות. אבל הקטע המעניין הוא שההקרנות המסחריות עדיין צפויות להכניס כסף (אל דאגה – זה ילך לתרומות).home-shot

האם אנו צפויים בעתיד לראות גם פרויקטים מסחריים הולכים בדרך הזו? אולי קודם נענה על מהי הדרך הזו, בכלל.

המודל העסקי של Fרימיום (Free ו-Premium) הוא מודל דיי מוכר באינטרנט. אתה נותן שירות בחינם, ואז מוסיף פיצ’ר מסוים נוסף, שנותן ערך מוסף של ממש למוצר שלך, וגובה רק עליו תשלום כלשהו. פנדורה עשו את זה, ותמורת תשלום קטן יחסית אפשר לשמוע שם מוזיקה בלי פרסומות. הרבה שירותי מייל עושים את זה כבר זמן רב ומציעים ללקוחותיהם תיבה בנפח X בחינם ותיבה בנפח X+Y תמורת תשלום.

הרעיון הוא לתת מוצר טוב, שירצו להשתמש בו, ואחרי שמשיגים קהל מספיק גדול (במקרה של HOME ההייפ השיג להם את הקהל הזה עוד לפני שבכלל יצאו לאקרנים) – נותנים לו ערך מוסף כלשהו בתשלום, בזמן שהשירות הבסיסי – נותר חינם. האם בשלב מסוים פייסבוק יציעו שירותים נוספים תמורת תשלום? (אישית – אני מוכן לשלם עבור כפתור Dislike)

השאלה היא האם זה יכול לעבוד גם לעשיית הבידור, ובעיקר לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה – הרי לפחות המוזיקאים יכולים לקיים הופעות חיות ולמכור להן כרטיסים. סאות’ פארק מריצה כבר זמן רב את southparkstudios.com ומציעה לכל דורש לראות את הפרקים זמן קצר אחרי ששודרו – וזאת סדרה שמשודרת בערוץ כבלים (כן, גם בארצות הברית). אבל אפשר להגיד שלסאות’ פארק יש הקלות – יש לה קהל מעריצים ענקי שמוכן לצרוך אותה שוב ושוב. אפשר גם להצביע על העובדה שהרייטינג בעונות האחרונות הפסיק לעלות. אבל הקטע החכם באמת הוא שבאתר אפשר לקנות מוצרים שקשורים לסאות’ פארק, כמו בובות או פוסטרים – פתאום חושפים את קהל הצופים למוצרים חדשים.

אז נלך למקרה קשה יותר, כמה שבועות אחורה, לסרט “אקס-מן המקור: וולברין”. לא נלך ל-1 במאי, אז הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית, אלא עוד אחורה – ל-31 במרץ – אז דלף לאינטרנט עותק לא גמור, עם אפקטים לא מלוטשים וסאונד זמני ולא משהו. כמובן שמייד קם קול זעקה – שהעותק הלא חוקי שרבים הורידו פגע בהכנסות של הסרט. בפועל, למרות שלא הצליח כמו שני הסרטים הקודמים (כי הוא גרוע) – וולברין יצא דיי בסדר וכרגע עומד על הכנסות של 350 מליון דולר ברחבי העולם, And counting

בסופו של דבר – צופים רבים העדיפו לקנות כרטיס, לשלם על פופקורן ושתייה, אולי גם על חניה, וללכת לראות את הסרט. אני אישית מכיר כמה שהעדיפו לעשות את זה גם אחרי שהורידו את הגרסה שדלפה. למה? כי לגרסה הקולנועית הייתה אמנם אותה עלילה, אבל שמעו טוב כל הזמן, ולא ראו את החוטים בפעלולים. אם כבר אני רואה סרט, ועוד סרט אקשן עם פעלולים – אני רוצה לראות את זה כמו שצריך, עם מערכת דולבי סראונד ומסך גדול בתנאים של בית קולנוע. כמובן שיש אנשים שהצליחו לסדר משהו קרוב עד זהה בבית שלהם – אבל מעבר לדעה הלגיטימית שחלק מהחוויה היא גם עצם היציאה – סרטי התלת מימד, שדורשים הקרנות מיוחדות – מסרסים גם את זה.

נותר לחכות ולראות האם נזכה לעוד שיתופי פעולה יזומים בין תעשיית הקולנוע לאינטרנט. אז תבעו את Pirate’s Bay וזכו – אבל כולנו יודעים שאתרים אחרים יעלו, וכשילמדו איך להתגבר על הטורנט – או על שרתי Usenet – תקום אופציה אחרת. אני מאמין שבאיזשהו שלב יבינו שאי אפשר לסכור את המידע – אי אפשר לעצור את האינטרנט ואת שיתופי הקבצים. הם יהיו שם, תמיד – והדרך הנכונה היא זו שתמיד הייתה נכונה. כן, תמיד – מאז שהמציאו את המשפט: If you can’t beat them – join them.

About Zohar