מבוא לרשתות סמנטיות

זהר דרוקמן הוא יזם היי טק וסטודנט לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. עוסק בעיקר בעריכת תוכן, ועל הקמת סטארט-אפ בנושא פיתוח רשתות סמנטית. פעיל בוויקיפדיה העברית.

טים ברנרס לי, הבחור שהמציא את ה-WWW, אמר: “הווב בפלונטר, החיים שלכם בפלונטר – תתרגלו לזה”. הוא צודק – כשמחפשים משהו בגוגל מוצאים מיליוני תוצאות, רובן לאו דווקא רלוונטיות. ככל שהשאלה יותר מורכבת, אנו צריכים לסייר ביותר אתרים כדי למצוא תשובה. אבל ברנרס לי גם חזה פתרון: הרשת הסמנטית. אם אנחנו עכשיו בעידן ה-Web 2.0, עם ויקיפדיה ורשתות חברתיות – אז הרשת הסמנטית תבשר את פתיחת עידן ה-Web 3.0. מדובר במהפכה בתחום האינטרנט, אשר תשנה את האופן בו אנו גולשים וצורכים מידע. כבר היום כמה חברות עוסקות בזה, חלקן, כמו פריבייס, אפילו הוציאו מוצרים. אחרות, בהן סמנטינט הישראלית, עובדות על בטא. בעתיד אני מקווה להעלות סקירות על הפרויקטים המעניינים שלהן.

אבל לפני יכול לגשת לזה, אנחנו צריכים להבין על מה בכלל מדובר. אז עבור הפוסט הראשון שלי כאן ב-TechVibe, נדבר באופן ישיר ופשוט על החזון – האינטרנט כמודל של המוח האנושי.

הזיכרון לטווח ארוך שלנו מחולק לשניים – זיכרון חווייתי – אירועים שחווינו, והזיכרון העובדתי – ה”סמנטי” – דברים שאנחנו יודעים. הזיכרון הסמנטי הוא זה שמאפשר לנו לזהות אובייקטים או לשלוף עובדות ואף מילים. כאשר אדם עונה “לונדון” לשאלה “מהי בירת אנגליה?” – הוא עשה זאת על ידי הזיכרון הסמנטי.

איך זה מתבצע? בראשנו אנו זוכרים עובדה ומצמידים לה תווית – במקרה הזה אנו יודעים לחפש מתוך כל האובייקטים שיש להם תווית “עיר בירה” אחר זה שיש לו את התווית “אנגליה”. זהו מנגנון טבעי שמתרחש באופן לא מודע בכל רגע, אפילו עכשיו כשאתם קוראים מילים אלו – המוח שולף מידע סמנטי מהזיכרון לטווח ארוך כדי להבין את משמעות המילים. התוויות במקרה זה הן האותיות המרכיבות את המילים.

desk_mess

האינטרנט מכיל כמות מידע גדולה מכל מה שניתן לאחסן במוח אנושי רגיל, אבל אין בו שום עקרון ארגוני. אם נשווה את האינטרנט ואת המוח למחסנים, הרי שבמחסן המוח הכל מסודר במדפים וארוניות מסומנים היטב, בעוד שבמחסן האינטרנט הכל בערבוביה אחת גדולה. לכן אנו צריכים את מנועי החיפוש באינטרנט, שמאתרים טקסטים ומחפשים בתוכם את המילים שהקשנו. מנוע החיפוש נאלץ למעשה לגשת למחסן, להוציא ה-כ-ל, לקרוא כל מסמך ומסמך ולהגיש לנו את אלו בהם הופיעו, במקום כלשהו, המילים שחיפשנו. מנועי חיפוש חכמים יותר ידעו לסדר את התוצאות, אבל זה רק משחק בהסתברות – יש סיכוי גבוה יותר ששם נמצא את התשובה לשאלה.

במוח לעומת זאת, זה לא עניין של הסתברות – במוח זה ודאי – אם במחסן שלנו יש את התשובה, ואנחנו בריאים וצלולים בדעתנו, אנחנו נמצא אותה. אולי ייקח לנו זמן – אבל בסוף נמצא. המוח צריך לגשת לחלק המתאים במחסן המסודר, ושם לארונית המתאימה ובה למדף המתאים – והמידע שם.


כמובן, לאינטרנט יש יתרונות – כמות המידע ענקית ועל אף שהחיפוש בו לא יעיל – הרי שהוא מתבצע במהירות הבזק. אבל אנחנו לא עוסקים במהירות החיפוש (שתישאר ברמתה) – אלא באיכות שלו. האינטרנט יכול, בפוטנציאל, לתת תוצאות טובות כמו המוח, ובאופן יעיל יותר. איך? אם נהפוך את האינטרנט לרשת סמנטית – אפילו לא תצטרכו להיכנס לתוך האתרים מתוצאות החיפוש כדי למצוא את התשובה.

נניח ואני בעל אתר טיולים, המקדיש חלק ממנו לנושא טיולים בלונדון. מהאתר אני מקשר לאתרים שונים שאולי יעניינו את הגולשים שלי אם ירצו לדעת עוד, ומן הסתם גם לאתרים שעוסקים באנגליה. בתוך קישור זה – בין המאמר שלי על לונדון לאתר אחר בו יש מאמר על אנגליה – בתוך הקישור יופיע הקשר הסמנטי שקובע כי לונדון היא בירת אנגליה. זהו, מנוע החיפוש הסמנטי יידע כבר למצוא את התשובה הזו. כאשר אתם תיגשו למנוע החיפוש הסמנטי ותחפשו “בירת אנגליה” – הוא יידע לחפש הגדרות כאלו, במדויק, ברחבי הרשת הסמנטית. אם מישהו יודע את זה – גם אתם תדעו את זה.

זו רשת סמנטית, בגדול. אבל למה זה טוב חוץ מזה? מה הפוטנציאל שלה? הרי אין טעם לבנות רשת סמנטית שלמה, להעביר את האינטרנט כולו מהפכה, רק בשביל שנוכל לענות על כמה שאלות, לא?

אז קודם כל, כן כדאי. זה יהפוך את האינטרנט מכלי אחסון – לכלי עיבוד. רק זה שווה את המאמץ, בשביל כל העולם.

אבל בואו נשכח רגע מהעולם ונתרכז בך – הגולש באינטרנט שרוב הזמן לא רוצה לשאול אותו שאלות, רק לגלוש. ייתכן ואתה גולש באתרי בלוגים, או רואה סרטים ב-Youtube, אולי מתעדכן בחדשות האחרונות באתרי החדשות או מדבר עם וקורא על החברים שלך ב-facebook – כמו כולם. אם כך – אתה בוודאי מכיר את התחושה שיש הרבה יותר זבל, שלא מעניין אותך, מאשר דברים שכן מעניינים אותך בכל אחד מהאתרים האלו. הדילמה שמלווה כל אחד מאיתנו כשאנו עומדים ללחוץ על לינק כלשהו, גם אם זה באתר שאנו מכירים ואוהבים – היא האם אני אמצא שם משהו שיעניין אותי. הדילמה הזו מתרחשת כל כך הרבה פעמים עד שאנו נוטים כבר להתעלם ממנה – נסמכים על האפשרות ללחוץ על כפתור ה-Back או לסגור את החלון או הטאב.     

רשת סמנטית תאפשר לגולשים לדעת יותר על מה שיש מעבר ללינק – במה עוסק הדף שמסתתר מאחוריו, מי יצר אותו, אולי גם מה חושבים עליו אחרים – כל זה מבלי שתצטרכו בפועל להיכנס לדף. מבט קצר על הלינק ייתן לכם את כל המידע החשוב והרלוונטי הזה.

מה לגבי הבעיה ההפוכה? אתה יודע שיש בלוגים מעניינים, סרטים מצחיקים, חדשות מרעישות או משהו או מישהו שעדיין לא גילית. בעזרת רשת סמנטית כל גולש יוכל למצוא ביתר קלות לא רק את הדברים הפופולאריים – אלא את הדבר שבעיני אחרים נחשבים לאיכותיים, לפי המדד שהוא יקבע. המערכת תדע לסנן המלצות לפי מידת האמון שניתן במשתמשים מסוימים או לפי מידת העניין שלך בנושאים משותפים. בעזרת קשרים סמנטיים המערכת תוכל לדייק יותר מכל מערכת דומה כיום – וככל שתרבו להשתמש בה – כך תוכל להתאים עצמה יותר אליכם.

זהו הפוטנציאל של רשת סמנטית, וזה החזון של ברנרס לי. האינטרנט יכול לתפקד כמו המוח האנושי, לשלוף עובדות הקשורות זו לזו באופן מתוחכם ומדויק ולהעצים את הידע. אנו נוכל להשתמש בזה בכל גלישה באינטרנט, בכל חיפוש אחר כל מידע – נוכל להשתמש בזה כדי לנהל יותר טוב את המיילים שלנו או לדעת באופן ודאי יותר איזה מוצר כדאי לקנות. כל חווית הגלישה יכולה להשתנות, אבל… כמובן שיש קשיים.

בפוסט הבא נשאל למה בעצם האינטרנט הוא לא סמנטי כבר היום, ואיפה הוא כן.

About Zohar