Better Place – פול וואט

שמחתי מאוד לקבל הזמנה למסיבת העיתונאים של Better Place. אני עוקב בשמחה, גם אם קצת מרחוק, אחר המיזם של שי אגסי מאז שהכריזו עליו. למי שלא מכיר, Better Place היא חברת סטארט אפ ישראלית שצומחת במהירות שיא. המוצר הוא למעשה מכונית חשמלית – לא היברידית, פשוט חשמלית. המכונית מסוגלת לעשות כל מה שמכונית רגילה יכולה אבל עובדת על חשמל. במקום לתדלק – היא נטענת כשהיא בחניה (והרי רוב הזמן מכוניות חונות, לא נוסעות), וכשצריך לעשות נסיעה ארוכה יותר – מעל 160 קילומטר – יש גם תחנות דלק אוטומטיות שסוף כל סוף חוסכות מאיתנו כל צורך לתקשר עם בני אנוש במהלך התדלוק.

זה מיזם שנשמע פנטסטי, ויותר מזה – הוא גם מתקדם בצעדי ענק. החברה חתמה עם רנו שכבר החלה לייצר מכוניות לדברי אגסי ומנכ"ל בטר פלייס ישראל משה קפלינסקי – בדיבורים עם עוד חברות ומתכוונות לחתום על חוזה עם כולן. הטכנולוגיה עצמה עובדת, הם גייסו לאחרונה 350 מיליון דולר בסבב גיוס שהבילה HSBC, מתחילים להריץ השנה בקופנהגן ובטוקיו בפריסמה מצומצמת ועד 2011 יגיעו כבר, לדבריהם, לפריסה ארצית בישראל. הם אפילו חתמו עם חברות על שותפות כדי להמיר את ציי רכב בני 15 אלף מכוניות לרכבים של בטר פלייס – דבר שיבטיח דריסת רגל נאה מאוד בשוק. עזבו אם אתם אוהבים את הקונספט או לא – פשוט כיף לראות חברה ישראלית מתקתקת את כל הסיפור במקצועיות שכזאת. לו רק אני הייתי מצליח לעשות את זה הייתם מקבלים את הפוסט הזה יומיים קודם.

נסיעת מבחן שערכנו במכונית החשמלית של בטר פלייס

זה גם כיף לראות את אגסי, פרזנטור מלידה. הוא משדר סביבו אווירה של נגישות, וגם במסיבת העיתונאים העדיף שלא לעמוד על הפודיום בו רק לפני רגע נאמו קפלינסקי או יו"ר הדירקטריון עידן עופר. הוא העדיף לדבר בגובה העיניים, שמר על מילים פשוטות ועשה רושם של בחור שאפשר לשבת איתו לקפה בלי לחוש יראה אדירה כלפיו. פשוט לדבר. יכולת הדיבור שלו גם חודרת, מספיק כדי שגם בקרב ראשי הציני והקודר אני מרגיש איזשהו ניצוץ של גאווה לאומית שכן – זה מיזם ישראלי שמצליח לעשות את זה. יש לי קשר לזה בערך באותה רמה בה יש לי קשר לכך שמכבי תל אביב עם סגל של ישראלי וחצי מנצחת בפיינל פור – אבל לראות את המצגת של Better Place גרמה להיות גאה בישראל – הנה, הוצאנו משהו טוב.

אתם מבינים, קל להיות פן-בוי של בטר פלייס. אני חושב שהם יודעים את זה. לדבריהם, רוב מוחלט מהמבקרים במרכז המבקרים החדש בפי גלילות (כמה אירוני – חזון של מכוניות חשמליות באנדרטה לנפט) אומרים שירצו להשתמש אך ורק במכוניות של בטר פלייס. בסופו של דבר, על אף שזה נחמד להכנס למכונית ולא להבין אפילו מתי בדיוק היא פועלת ומתי לא עקב חוסר מוחלט ברעש, זו לא חווייה שתשנה לי את החיים.

אולי זה כן טוב שלקח לי יומיים לכתוב את הפוסט הזה. אני מפוכח יותר עכשיו. אני שם לב שבטר פלייס הערימו ניסים ונפלאות על המכונית שלהם, החל מהפסקת המימון לטרור ועד להכנת קפה (כן – הם מבטיחים שבעזרת המכונית החשמלית גם נקבל קפה יותר טוב, אני רציני). בסופו של דבר, אני דיי Casual driver. זה מעניין להכנס למכונית ולא לשמוע כלום, עד כדי כך שירין, שפן הנסיונות שלנו שהתייצב מאחורי ההגה, לא היה סגור האם הרכב אכן פועל עד שהמלווה אישר שאכן כך – אבל מעבר לריגוש של לנסות משהו חדש זה לא המשיך הרבה הלאה.

אולי יבוא יום בו אני אחשוב אחרת. מכונית אני עדיין לא קונה כי מגניבה, אני קונה כי אני יכול להרשות אותה וכי היא מתאימה לי. אולי זה יבוא, ולמעשה – עם המרץ של אגסי אני מאמין שזה גם יבוא אם אני ארצה או לא, פשוט בגלל שבאמת כל השוק עוד יעבור לזה – עד אז זה פרוייקט מלהיב, אבל אני משתדל להיות מודע לכך שאני עדיין לא לגמרי סגור על מה.