אני סולח על הכל מלבד האוכל

יש אינספור סיבות ללכת לכנסים – האפשרות לשמוע רעיונות מעניינים ולהכיר אנשים חדשים.
להתעדכן עם מכרים ותיקים ולשמוע על נושאים שונים במקצת מהעיסוק היום יומי שלנו (גם אם באותו תחום-על). הטריק האמיתי מצד מארגני הכנס, הוא לגרום למבקרים להשאר ולהתעסק בדברים נוספים מלבד נטוורקינג. יש הרבה דרכים לעשות את זה – לשמור על הפאנלים וההרצאות מעניינים, לדאוג לאוכלוסייה מעניינת, לדאוג לאווירה נוחה וכן, גם לאוכל טוב.
כל אלה יגרמו לכך שבאי הכנס יהנו, ישארו ויגידו בסופו של דבר שהיה כנס טוב. זה גם מה שידחוף אותנו הבלוגרים לדבר על הכנס לאחריו, להוכיח שהיה שווה להיות שם - בכל מחיר.

להגדרה זו כנס גלובס ה-13 לתקשורת ומדיה היה מאכזב במקצת. חלק מזה לא באשמת המארגנים.
אם שר התקשורת רוצה לדבר על חזונות אוטופים לעתיד, כאשר חלק המדברים שהוא מזכיר כבר קיימים וחלק לא כל כך מובן, ובדרך מתבלבל בין מגה ביטים לבייטים – זו לא אשמת המארגנים. זו גם לא אשמת המארגנים שכותרת אחת גדולה תפסה את תשומת הלב מכל שאר ארועי היום – יוסי מימן הזהיר מהבעיות הכספיות אליהן נקלע ערוץ 10 שבבעלותו, ומהאפשרות שזה ישאיר את הערוץ השני לבד בתחרות בטלוויזיה המסחרית הציבורית. את נאומו, שכינתי נאום ההתבכיניות - אפילו לא טרחתי לשמוע עד הסוף.
ואילו מי שלא היה בכנס וניסה לסקור ידיעות עליו באתרי החדשות עלול היה לחשוב שזה היה כנס של ועל ערוץ 10. חבל – כי כן היו עוד הרבה דברים, אבל הצהרה של טייקון כי אחד מעסקיו המוכרים הולך לצלול – קצת קשה "להתעלות" על כך בהמשך.

ואיפה אשמת המארגנים באכזבתי?
חלוקת התכנים לא הייתה מהטובות ביותר בעולם, והשאירה את הקהל בסוף עם הלשון בחוץ. הפאנל הסוגר של הכנס, בו כיכב דייוויד פלאף, מנהל קמפיין הבחירות של אובמה, זכה לקהל קטן יחסית, שכן הרוב כבר עזבו. גם הקהל שכבר היה לא כל כך שיתף פעולה ולא טרח לשאול שאלות את האורח המכובד. פיצה על זה במעט עורך חדשות החוץ הנמרץ של ערוץ 2 – ערד ניר (ערוץ 10 אמרנו בדרך למטה, לא?) – שניסה לדחוף לכיוונים פוליטים שאולי יתנו עוד כותרות מהותיות מהיום הזה, מלבד זו של מימן, אבל נכשל. פלאף נמנע מרוב השאלות הקשות אליהן קיווינו לתשובות, על חלקן פשוט סירב להשיב כלל. לא אתפלא אם לא תיאמו מראש עם פלאף את כיווני השיחה.

אם נתעלם מההתחלה, שלא הייתה באשמת המארגנים, ומהסוף – שכן מנת חלקם. באמצע  הכנס היו דברים ענייניים יותר לי כבלוגר ויזם. החלק שבאתי לראות ממילא לא קשור לדברים שאזכרתי בתחילת הפוסט.
בראש ובראשונה שמחתי להיות נוכח ב-TWS2009 –אשר בשיתוף פעולה עם The.co.ils – הציג כמה סטארט-אפים מבטיחים לשנים הקרובות, חלקם כבר עם הצלחות מוכחות.

בין העשרה ניתן למנות את Kido’z, שמבקש לספק חווית אינטרנט שלמה ובטוחה גם לילדים בגיל הרך, אפילו מבלי שיצטרכו לדעת לקרוא ולכתוב, ו-Tweegee – שמספק מענה לאינטרנט חברתי (למעשה, מספק מענה שלם לכל צרכי הגלישה ברשת) לגילאים קצת יותר מתקדמים – 7-12 וכבר הושק ברוסיה בהצלחה רבה. עוד צד את עינינו ContextIn, שמשתמש באלגוריתמים סמנטיים כדי לעזור לבצע פילוחי שוק מדויקים יותר ובכך להגדיל את הפרודוקטיביות של מסעי פרסום באינטרנט. את הרשימה המלאה ניתן לראות ב-TechCrunch.
לא אחסוך מקוראי טק-וייב שבמהלך הTWS הרגשתי לשנייה כמו בגן ילדים, מרוב התכנים הקשורים למוצרי ילדים - אבל למען האמת, בתעשייה הזו יש לא מעט כסף ולא מעט רעיונות מקוריים, כן ירבו!

מלבד TWS המוצלח, היה מעניין גם לשמוע את גרי ויינרצ'ק בנאום נמרץ אשר לצערי הובא רק בווידאו, אותו ניתן לראות למטה.  ויינרצ'ק דיבר על הצורך לבנות עסקים ולהשתדרג, והביא בתור דוגמה את סיפורו האישי – כיצד פיתח את העסק המשפחתי שלו עד שהניב הכנסות של 60 מליון דולר בשנה. אני מסכים – אין טעם לשבת ולחכות שמשהו יקרה כדי שהעסק יפרח, וכשענקי השווקים מתנדנדים (שוב ערוץ 10?) – זה הזמן של עסקים שטרם התפתחו למלוא הפוטנציאל שלהם לכבוש את קדמת הבמה, בהיי טק, בתקשורת ובכלל. עודף הנמרצות של ויינרצ'ק גם משחק לרעתו - לא אתפלא אם ישבו אנשים בקהל (המבוגרים יותר בחבורה) שחשבו לעצמם "מי זה המשוגע הזה? לא מספיק להיות נמרץ כדי להשיג 60 מליון דולר".

אייטמים מעניינים נוספים היו ההרצאה של מייסד טכנוראטי דייב ספידי וראיון עם כפיר פרבדה, שהעלו שאלות ונתונים מעניינים בקשר לעתיד הבלוגים, וכן גילו חתכי אוכלוסין מעניינים לגבי מי מנהל היום בלוגים, וחתכי הכנסות לגבי כמה הם מרוויחים מזה. כמו כן, על אף שלא בדיוק התחום המיידי היה מעניין לשמוע את התוכניות של ראובן אדלר, אייל ארד, מוטי מורל ודובר צה"ל אבי בניהו על כיצד לקדם את שמה של ישראל בעולם וכיצד יש לשווק אותה באופן חיובי.

רק למה האוכל על הפנים?